"איך אתם מרגישים כשאתם רואים משהו יפהפה ויקר ערך נהרס מול עיניכם? האם זה מזעזע אתכם? יופי, איפה ההרגשה הזו כשאתם רואים את כדור הארץ נהרס ממש מול עינינו?". זה קטע קצר מהנאום שנשא פעיל סביבה אקטיביסט בפני מבקרי הגלריה המלכותית בהאג, בעוד שותפו הדביק את עצמו לציור הידוע של יאן ורמיר "נערה עם עגיל פנינה".

שני פעילי הסביבה האקטיביסטים לא היו הראשונים להשחית אומנות קלאסית כדי למשוך תשומת לב. בשנה האחרונה הותקפו "המונה ליזה" של לאונרדו דה וינצ'י בלובר, "ערימת השחת" של קלוד מונה במוזיאון בפוטסדאם, ו"החמניות" של וינסנט ואן גוך בגלריה הלאומית בלונדון.

האם מישהו בקהל מתפעל מההשחתות האלו ואומר לעצמו, "מעכשיו לא אשתמש בשקיות ניילון, לא אסע במכוניות ולא אטוס לארצות רחוקות במטוסים מזהמי אוויר"? כנראה שלא.

פעילי איכות הסביבה לא מסוגלים להוכיח לאנושות שמשבר האקלים נגרם מפעולותיה שלה. כדור הארץ הוא כל כך גדול ומורכב שאנחנו לא יכולים לאמת את ההשערה שאנחנו בעצמנו גורמים להשתנות האקלים לרעה.

אף אחד לא יכול להגיד לדוגמה, "תראו מה קורה: אנחנו נשחרר עכשיו עוד חמישה אחוזים של איזה חומר רעיל לאוויר, וזרם הגולף ישנה את טבעו". לא, אין לנו יכולת לקשר באופן מובהק פעולה אנושית כנגד שינוי אקלימי מסוים, ולהוכיח שהיא מקור הבעיה.

כל היקום, כל המציאות הנגלית לעינינו דרך תחומי המדע: פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה, אסטרונומיה, פועלים על פי חוקים מוחלטים שיש להם סיבה ותוצאה, אך אנחנו לא מרגישים שהכללים האלו חלים גם עלינו, שאנחנו חלק ממערכת הטבע האינטגרלית.

אנחנו ממציאים וקובעים לעצמנו חוקים משלנו לניהול חיינו: אם נעשה כך וכך, יקרה כך וכך. כל אחד לפי ראות עיניו ממציא את הכללים שמתאימים לקיומו שלו, ומנסה לחייב בהם את כל השאר. יוצא שאנחנו כל הזמן נלחמים זה בזה, כופים זה על זה חוקים מומצאים ומשחיתים זה לזה יצירות אומנות ואת החיים עצמם.

זו הטעות שלנו. אנחנו חושבים שעלינו לתקן את העולם ולכל אחד מאיתנו יש מחשבה משלו איך נכון לעשות את זה, אבל העולם כבר מתוקן. רק אנחנו אלה שזקוקים לתיקון כבני אדם, כחברה אנושית, לפי חוקיו של הטבע. להבין איך הוא בנוי, מהי מחשבתו, ולהצטרף בצורה הרמונית למערכת הקיימת.

מערכת הטבע פועלת על פי חוקים של חיבור על פני ניגוד, נטייה טבעית לדחייה ועל פניה מאבק לאחדות, שני כוחות מנוגדים שביניהם נוצרת שלמות. כל דרגות הטבע נשמעות לחוקים האלו בצורה אינסטינקטיבית. אצל מין האדם טבוע האגו שלנו שגורם לדחייה ולהתנגדות. הרצון להתגבר ולהתחבר על פני נטיית האגו שלנו לא קיים בנו באופן מולד. אנחנו צריכים לרכוש אותו באופן עצמאי מבחירה חופשית.

הטבע, בגימטרייה א-להים, רוצה שנקבל על עצמנו את חוקיו ונסכים להיות טובים זה לזה, מחוברים בינינו על פני הפירוד הטבוע בנו, מבלי להשחית דבר. לא בזה שנשפר את איכות הסביבה תבוא לעולם ההקלה והגאולה, אלא מתוך הגילוי שהחיים שלנו תלויים בתיקון היחסים בינינו.

‍