מחקר שפורסם בכתב העת "Science" קובע כי הקרחונים בעולם מתכווצים ונעלמים מהר יותר מכפי שחשבו המדענים. עם מגמות שינויי האקלים הנוכחיות שני שלישים מהקרחונים צפויים להימס עד סוף המאה. אנחנו יכולים להאט את קצב ההפשרה "אם העולם יוכל להאט את ההתחממות העתידית לעוד כמה עשיריות מעלות ולהגשים יעדים בינלאומיים", אומרים מחברי המחקר, אך בעצמם מודים שזה "אפשרי מבחינה טכנית אך לא סביר". במילים אחרות, האנושות אינה משתפת פעולה.

מדענים מזהירים מפני הפשרת הקרחונים מזה עשרות שנים. אך עד כה נרתענו מעשיית מה שנדרש כדי לעצור את התהליך הזה. כדי להאט את ההמסה, כולם יודעים מה נדרש לעשות. לצערנו ממשלות ותאגידים רבי-עוצמה מרוויחים הון רב מתעשיות שגורמות בעקיפין להאצת ההתחממות הגלובלית ולכן עבורם זהו פיתיון גדול מכדי לעמוד בפניו.

עליית מפלס הים היא רק אחת מהסכנות האורבות בקרחונים הנמסים. בעיה נוספת שעלולה לנבוע מכך היא שחרורם של וירוסים וחיידקים שנמצאים כרגע רדומים מתחת לקרח לאוויר העולם. התהליך הזה כבר בעיצומו. למזלנו עד כה על פי מדענים לא התגלו פתוגנים (מחולל מחלה) מסוכנים בקרחוני העד הנמסים.

עוד דובר על שחרור גז מתאן כתוצאה מהפשרת הקרחונים. המתאן הגורם לזיהום האוויר ולהגדלת אפקט החממה, נעול כיום באדמות הקפואות של סיביר ואלסקה. אך כבר החל להיפלט לאטמוספירה והשפעתו מצטברת.

למרבה הצער, איננו מסוגלים לבצע את השינויים הדרושים, למרות שהם מובנים וברי-ביצוע. ברמת האגואיזם הנוכחית שמציפה כל פלג בחברה האנושית, אין סיכוי שחברות או ממשלות יעשו משהו למען האנושות אם זה לא משרת את האינטרסים האישיים שלהן.

הפשרת הקרחונים רחוקה מלהיות הבעיה היחידה שמאיימת על האנושות. מלחמה, זיהום, אינפלציה, דיכוי, עבדות, רעב, דיכאון, שימוש בסמים, מגפות, אירועי אקלים קיצוניים: מבצורות קשות ועד סופות קטלניות, האם ישנה בעיה אחת שאינה נובעת מההתמקדות של האנושות רק באינטרסים של עצמה? אין זה משנה מי עושה את הנזק, מכיוון שבסופו של דבר כולם אשמים: כל אדם על פני כדור הארץ משתתף בדלדול, זיהום וניצול האדמה, המים, האוויר, בעלי החיים והאנשים. ככל שהאדם או המוסד חזקים יותר, כך הם הופכים נצלניים יותר, אבל המגמה הכללית זהה בכל מקום ולכל בני האדם.

לכן על הפתרון להיות מקיף ולטפל בשורש הבעיה ולא בכל תסמין בנפרד. התמקדות במשבר אחד בכל פעם, בין אם זה שינויי אקלים או כריתת יערות, או מלחמה, או רעב, או זיהום מים, או כל בעיה אחרת – רק תחמיר את הבעיות במקום להקל עליהן, שכן היא תסיח את דעתנו משורש הבעיה ומהפתרון האפשרי היחיד שלה: שינוי היחס שלנו זה לזה ולסביבתנו, בסדר הזה.

עלינו ללמד את עצמנו לדאוג זה לזה. מכיוון שקשה מאוד לעשות זאת, מכיוון שאנו לא רוצים לדאוג אחד לשני, עלינו ללמד את עצמנו שקיימת תלות הדדית בינינו. אם אנחנו פוגעים באחרים, הדבר יחזור ויפגע בנו.

מכיוון שכולנו אשמים, עלינו ללמד זאת את כולם ובכל מקום בעולם. ברגע שנקבע זאת, יהיה קל יותר לאפשר מדיניות ישימה ומוצלחת ולבצע אותה. המודעות שלנו לכך שאנחנו מחויבים לשנות את יחסינו זה לזה ולסביבתנו אם אנחנו לא רוצים להיפגע בעצמנו תגרום לנו לציית לתקנות שיקלו על חיי כולנו על כדור הארץ שלנו.