מה היינו עושים אילו למדנו שתרסיסים המזהמים את האוויר גם מקררים אותו ומפחיתים את אפקט החממה? מה אם היה נאמר לנו שהתפרצויות געשיות שפולטות פחמן דו-חמצני וגזי חממה אחרים שמחממים את האטמוספירה, פולטות גם אפר שחוסם את קרני השמש ומקרר את האוויר? כך בדיוק טוענים מאמרים מדעיים שפורסמו לאחרונה.

מחקר שנערך על ידי מִנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי טוען כי "ירידה של 50% בזיהום חלקיקים וטיפות באירופה ובארצות הברית קשורה לעלייה של 33% בהיווצרות הסערה האטלנטית בעשורים האחרונים, בעוד שההיפך מתרחש באוקיינוס השקט עם יותר זיהום ופחות סופות טייפון".

אם נוסיף לתגלית הזאת את העובדה המבוססת היטב שהתפרצויות געשיות מצננות את כדור הארץ, עולה השאלה, כיצד אם כן אנחנו מתמודדים עם שינוי האקלים? האם אנחנו מנקים את האוויר ומחממים את כדור הארץ? האם אנחנו ממשיכים לזהם את האוויר כדי לקרר אותו? או שמא אנחנו מנסים איכשהו לנקות את האוויר ולהפחית את פליטת הפחמן הדו-חמצני באופן שלא יאיץ את התחממות האוויר?

אם השאלות האלה נראות בעיניכם בלתי פתירות, זה מכיוון שהן לא השאלות הנכונות; הן שואפות "לרפא" את התסמינים ולא את המחלה. כשם שזה לא עובד ברפואה, זה גם לא עובד עם האקלים.

ה"מחלה" שגורמת לבעיות האלה היא ההתנהגות האנושית. אנחנו מנצלים ללא רחם את משאבי כדור הארץ. מתחרים מי ינצל את כדור הארץ בצורה יעילה ומהירה יותר, ומתעלמים לגמרי מהעובדה שבכך אנחנו מנסרים את הענף שעליו אנו יושבים.

על מנת לפתור את משבר האקלים האנושות צריכה לקיים דיון סביב שולחן עגול ולקבוע יחד את סדרי העדיפויות שלה. להחליט מה נחוץ לכולם ומה לא, ולספק רק את החיוני לחיינו. עלינו ללמוד להתקיים באופן שבו כל הטבע מתקיים. אחרת הטבע יכריח אותנו ללמוד זאת בדרך הקשה ולא מרצוננו החופשי.

הפתרון הזה נוגע לא רק למשבר האקלים, אלא לכל הבעיות שלנו. אין היום בעיה אחת שאינה משפיעה על העולם כולו. תראו את המחסור במזון שגרמה לו המלחמה באוקראינה, תראו את שיבושי האספקה העולמית, האינפלציה הגואה ברחבי העולם, הנגיפים שמתפשטים ללא שליטה, משבר שבבי המחשב, הכול משפיע על כולם ואין דבר שאנחנו יכולים לעשות כדי לפתור את המשברים הללו כי אנחנו מנסים להציל את עצמנו במקום לנסות להציל את כולם יחד.

אם נתחיל לחשוב יחד נאתר פתרונות לכל הבעיות שלנו כי לא מדובר רק בבעיות של זיהום או אינפלציה, או כל אחד מהתסמינים האחרים, אלה בעיות בחיבור אנושי.

כשנשנה את מטרת ההתקשרות שלנו מניצול הדדי לתיקון הדדי, נגלה שאין לנו בעיות בכלל. אנחנו יכולים לצמצם את הייצור של כל המוצרים שלנו ועדיין יהיה לנו די והותר כדי לספק לכולם את כל הצרכים שלהם. אם נפסיק להתחרות זה בזה לא תהיה לנו סיבה לדלדל את כדור הארץ. אם לא יהיה לנו צורך לדלדל את כדור הארץ נוכל להפחית את פליטת הפחמן הדו-חמצני והתרסיסים בו-זמנית.

בשורה התחתונה אנחנו לא צריכים לדאוג להפחתת הזיהום, אלא לדאוג לשיפור הקשרים שלנו. אם ניצור קשרים חזקים ברחבי העולם הגלובלי, שאר הבעיות שלנו ייעלמו כלא היו.

‍