המפלצת המטאורולוגית המכונה "פלורנס" היא אחת מסופות ההוריקן החזקות והמאיימות על עשרה מיליון מתושבי חופה הדרום-מזרחי של ארה"ב. אומנם מעת לעת מדווחים החזאים על היחלשות עוצמתה, אך ככל שהסופה מתקרבת אל קו החוף מתגבר החשש כי היא תתחזק ותכה בעוצמה.

נראה כי איתני הטבע רוקדים במחול אימתני לנגד עינינו, אך לו היינו בוחנים את הבעיה בפרספקטיבה הנכונה, היינו מגלים שהתעצמותו או היחלשותו של ההוריקן, תלויה בנו, בני האדם. בשלב זה, איננו רואים קשר ישיר, ברור וחד בין הפעולות שלנו לבין השלכותיהן ההרסניות על הטבע. רואים, אבל לא במאה אחוז. אך ככל שאנו מתבגרים וחוקרים את הטבע הגלובלי, האינטגרלי והמקושר בתלות הדדית בלתי ניתנת להתרה, כך הקשר מתחיל להתבהר, והקשר בין מעשי ידי האדם שמחריבות את המערכת האקולוגית לבין תוצאותיהם הבלתי נמנעות נעשה גלוי לעין.

טעות היא לחשוב כי יש "אנחנו" ומנגד קיים "הטבע", שני דברים נפרדים לכאורה. בפועל, הם מתקיימים במערכת אחת סגורה. הרכיב המשמעותי שפעיל במערכת הטבע וקושר בין השניים הוא מודעות האדם. הרכיב הזה כמעט ואינו מובא בחשבון, אך חכמת הקבלה, שמלמדת כיצד להגיע להרמוניה עם הטבע, שמה את הדגש דווקא עליו. המודעות וההכרה של האדם כוללות הרבה מאוד: את המחשבות והכוונות שלנו, את השאיפות והמשאלות שלנו, את הרצונות והמאוויים שלנו – והם כולם חלק אינטגרלי ממערכת הטבע ההרמונית!

אולי נדמה לנו כי הטבע פועל באקראי, ללא מטרה או כיוון, אבל מכונת הטבע העצומה פועלת בדיוק רב, על פי מכלול חוקים קבועים מראש אשר מניעים כל פרט ופרט בהרמוניה אל עבר מטרה אחת: לקשור בעבותות את כל חלקי האנושות למערכת אחת, לחברה אנושית אחת.

אלא שטבע האדם נמצא בניגוד מוחלט למטרת הטבע ולתכונות שלו: האדם אגואיסט – הטבע אלטרואיסט, האדם חד-צדדי – הטבע פועל בהדדיות, האדם נפרד – הטבע מחובר ושואף ליתר חיבור. אנחנו נפעל לשינוי בכל הכיוונים האפשריים, אך נתעלם מקיומו של המתג המשמעותי – חבל ההצלה שלנו מידי עצמנו – שגורם לסדר, לוודאות ובעיקר לאיזון הלחצים במערכת הטבע.

ולמה אנחנו מתעלמים מהגורם הבלעדי שמעורר הוריקן, מצית שריפות, או מחולל גל צונאמי? כי הקשר בין השניים נסתר. מה מסתיר? הטבע האגואיסטי שלנו, הכוח השלילי שמופץ לכל עבר ומחריב. הוא שגורם להסתרה של המערכת האינטגרלית, פועל בניגוד לחוקיות שבטבע, וגורם לנו להתייחס אל הקשר הסמוי כאילו אינו קיים. הוא שגורם לנו לראות את עצמנו כחשובים ונעלים, ומדרבן אותנו להעדיף את עצמנו על פני הזולת.

האיזון שלנו עם הטבע יתחיל בתנאי שנכיר ונחשוף את הרובד הנסתר שמבדיל את האדם מיתר חלקי הטבע: הדומם, הצומח והחי שבו. השילוב בין הטבע שלוחץ עלינו מבחוץ באמצעות תופעות אקלים שונות ומערים עלינו קשיים כדי שנתלכד לחברה אחת, לבין הכוחות שפועלים עלינו מבפנים – אותם רגשות שליליים הגורמים לנו לדחייה זה מזה – מוביל אותנו להתנגשות.

הכוחות השליליים המנוגדים לכוח החיובי בטבע גורמים להפרת האיזון ביחסים בינינו, להתפוררות התשתית החברתית ולכל אותם צרות ואסונות טבע שפוקדים אותנו. ממש כשם שהלוחות הטקטוניים, המשטחים העצומים שמשתרעים מתחת ליבשות ולאוקיינוסים, מתרחקים זה מזה או מתחככים האחד בשני, כך גם הלבבות שלנו. כל חיכוך, תנודה או התרחקות בינינו גורמים לזעזועים בכלל מערכות היחסים בינינו.

"בעל הסולם", גדול המקובלים של המאה העשרים, כותב במאמרו "השלום": "הטבע כמו שופט בעל מקצוע מענישנו על פי ההתחשבות עם התפתחותנו. כי עינינו הרואות, שבאותו שיעור שהאנושות הולכת ומתפתחת כן יתרבו עלינו העינויים והמכאובים... וכפי המכות שאנו מוכים בזמננו זה עלינו גם לקחת בחשבון את החרב השלופה לעינינו להבא, ויש להסיק מהם מסקנה נכונה, אשר סוף סוף תנצחנו הטבע וכולנו יחד נהיה מוכרחים לעשות יד אחת לקיים מצוותיה בכל השיעור הנדרש מאיתנו".

אנחנו לא צריכים להתייחס נכון לטבע, אלא להתבונן וללמוד מהטבע איך כל חלקיו מחוברים, ולהידמות לו, להתחקות אחריו. אם גרם אחד של הפרת האיזון גורם נזק אקולוגי אדיר בעולם גלובלי, אז מיליגרם של התחשבות בזולת מחולל מהפך שאין לשערו, הוריקן של אהבה.

תמונה: רויטרס