האסון בטקסס מלמד את אמריקה שיעור חשוב בסולידריות: בעל חנות רהיטים שאפשר למפונים לישון באולם התצוגה שלו, מפעל במישיגן ששלח לטקסס 2,000 קיאקים כדי לסייע בחילוץ אזרחים מהרחובות המוצפים, אנשי יחידת החילוץ של לואיזיאנה שעובדים במסירות תחת הגשמים החזקים בעוד הסופה בדרכה להכות במדינתם, ועוד שפע סיפורי גבורה מרגשים.

גילויי הערבות ההדדית הם יפים ונכונים, אך מצער לשמוע שהם נובעים כתוצאה מנזקי אקלים, ומאלצים את התושבים להתנהג בבחינת אחים לעת צרה. כל עוד לרגע קט מתחדדת הרגישות למשמע הסיבה למכה שפקדה את אמריקה, כדאי להטות אוזן.

לפי חכמת הקבלה, הטבע הוא גלובלי, אינטגרלי, הרמוני. כל חלק שבו פועל על יתר חלקי הטבע בצורה ישירה או עקיפה, גלויה או סמויה. מערכת הטבע מורכבת יותר מסך חלקיה, הדומם, הצומח והחי המהווים את הבית שלנו, הסביבה אליה נולדנו, אלא שהיא כוללת גם אותנו, בני האדם. בעוד שהחוקיות שמנהלת את הטבע כולו שואפת להביא אותו לשלמות ולהרמוניה, המחשבה שמניעה את האדם הפוכה לגמרי, ומסתכמת ב"איך לנצל יותר את הטבע ואת הזולת".

פרופ' דן כהן כותב בספרו "מבוא לאקולוגיה: חיים בסביבתם": "המושג אקולוגיה אין פירושו מים נקיים או אוויר נקי, אלא כלל התהליכים הפועלים בטבע. האדם מהווה, כמובן, חלק של המערכת האקולוגית". כלומר, גם האדם הוא חלק ממערכת הטבע, וכמו שמראים מחקרים אחרונים במדעי החיים ובמדעי הסביבה, כשפרט אחד בטבע יוצא מאיזון, הוא מוציא מאיזון את המערכת כולה.

עד כמה שבתיאוריה הכול נשמע ברור, בפרקטיקה הדברים הולכים ומסתבכים. קשה לנו לעכל את האחדות שבטבע, ולהתייחס אליו כאל גוף אחד, חי ונושם משום שההסתכלות שלנו פגומה. אנו מביטים על העולם בעין אגואיסטית בלבד, מבודדים את מה שטוב לנו או עתיד לעשות לנו טוב, ואת השאר מנתקים. אנחנו לא רואים את כולם כחלק ממנגנון אחד, אלא רואים כל פרט לחוד.

איך נתקן את ההסתכלות שלנו כך שנוכל לאתר מיד את שורש הבעיה, נרפא ונבריא אותה? ראשית, עלינו להכיר בעובדה שכל חלקי הטבע מקושרים בתלות הדדית מוחלטת. מבלי להיות מודעים לכך, אנחנו כורתים את הענף שעליו אנחנו יושבים. כל פגיעה ביחסים בינינו, ולו בפרט הקטן ביותר, מוציאה את המערכת כולה מאיזון, בוראת הוריקנים, מייצרת משברים או גורמת לנזקים כבדים. וזו הנוסחה: איכות היחסים בינינו היא שמפרה או מייצבת את האיזון העדין בטבע. אגואיזם מחריב, אלטרואיזם בונה.

"בעל הסולם" כותב במאמר "השלום": "הטבע כמו שופט בעל מקצוע מענישנו על פי ההתחשבות עם התפתחותנו. כי עינינו הרואות, שבאותו שיעור שהאנושות הולכת ומתפתחת כן יתרבו עלינו העינויים והמכאובים... וכפי המכות שאנו מוכים בזמננו זה עלינו גם לקחת בחשבון את החרב השלופה לעינינו להבא, ויש להסיק מהם מסקנה נכונה, אשר סוף סוף תנצחנו הטבע וכולנו יחד נהיה מוכרחים לעשות יד אחת לקיים מצוותיה בכל השיעור הנדרש מאיתנו".

איש אינו חסין מפני מכות הטבע, ואילו יחד אנחנו כוח שיכול לגרום לטבע לזמר ולהתנהל בהרמוניה. לשם כך בדיוק מתגלה בימינו חכמת הקבלה – שיטת החיבור שתסייע לנו להתחבר ולגלות התחשבות הדדית ממשית. דווקא האדם, נזר הבריאה, בנטייה הדקה שלו לשמר את הטבע באיזון, בדרישה הפנימית שלו לשינוי הסדר העולמי, במימוש הבחירה החופשית שלו לבחור את הסביבה שתעצב את יחסו לעולם, יכול באחת לתקן את את היחס הקלוקל, המעוות והמפוצל שקיים בתוכו כלפי הזולת והיקום כולו, ובכך לגלות טבע אחד, יחיד ומיוחד. שיעור בהתחשבות הדדית אפשר ללמוד כבר עכשיו, על אחת כמה וכמה ליישם אותו, השיטה פתוחה בפני כל אדם.