לצד סיפורי הגבורה האנושיים שהפגינו אזרחים אמריקאים בזמן שההוריקנים הכו בחוזקה, מתפשטים סיפורים נוספים על הפקעות מחירים. מחיר כרטיס טיסה לדוגמה, זינק מ-550 דולר ל-3,300 דולר, ומארז בקבוקי מים מינרלים זינק ב-42 דולר! אלה כשלעצמם עוררו סערה ציבורית. ה"ניו יורק טיימס" מסכם כי רק בסוף השבוע הוגשו למשרד התובע הכללי של פלורידה יותר מ-8,000 תלונות על מחירים מופקעים של מוצרים כמו גז, מזון וקרח.

אולם עם יד על הלב, למה אנו דורשים מבעל מכולת או סופרמרקט להתחשב באחרים? האם הבורסה או התאגידים הגדולים פעלו אחרת? אילו היה מתמזל מזלנו והיינו יושבים על חבית נפט, לא היינו מזהים הזדמנות לעשות קופה כשכל המדינה מהגרת צפונה? אם ביום שמשי וחמים כל איש מצפה להרוויח בגדול, למה ביום גשום וסוער עליו להתבייש כשנופלת עליו "הזדמנות משמיים"? ובואו נסייג, לא מדובר על מקרי קיצון כמו אדם חסר ישע, ילד אבוד או כלב עזוב שצמא למים. בשונה מבזיזה, כאן "תאוות הבצע" חוקית וקבילה בשוק החופשי.

אפשר לטעון כי דווקא בעתות מצוקה, ישנה ציפייה שהלב והיד יתרחבו ויתחשבו בזולת, אבל זאת לא מלחמה שיש בה אויב משותף שמקבץ את כולם לפעול כאיש אחד. ואם נכריז על ההוריקן כעל אויב, אין שום בעיה, רק בואו ניזכר שאפילו במלחמת המפרץ בשנת 91', זינק מחיר המסקינטייפ פי ארבע. כמו אז גם היום, אומרים הכלכלנים כי דווקא הגבלת מחירים היא שפוגעת בשוק. אלה הם כללי המשחק, ולפיהם הם צודקים.

אי אפשר לשנות את טבע האדם. התנהגותו טבעית ומובנת מאליה, כך שאין מקום להתרעם עליו או לבקר את המדיניות הכלכלית בתגובות נזעמות. גם אין מקום לטענה שמקפיצי המחירים חסרי תחושת מצפון, מה לעשות כשחלקם לא חשים בצער הזולת?

בני אדם אינם רעים, הם דווקא ישרים ופועלים לפי האמת שזורמת בדמם – "שלי שלי ושלך שלך". כל עוד החוקים שמנהלים את טבע האדם הם אגואיסטיים, ואיש הישר בעיניו מרוויח על חשבון הזולת מבלי להזיק לו, הכול כשורה. איך עלינו לנהוג באופן ראוי ונכון עם העניים, הקשישים, המוגבלים? זה כבר תפקידה של המדינה. היא, מכספי משלמי המסים וממניעי פשרה בין חלקי העם השונים, מחויבת לסייע ולדאוג להם במידת האפשר, לפנים משורת הדין.

רוצים אחרת? בואו נתחנך אחרת. ההתנהגות האנושית היא תוצר של אקלים חברתי, חינוכי ותרבותי בן מאות שנים. לא מרוצים מהמצוי, בואו נשאף לרצוי. רגע לפני שהסערה שוככת והחיים שבים למסלולם, בואו נברר היכן אנו ניצבים כאומה, ואם נגלה שמץ של רצון להוסיף גוון אנושי לחיינו, אזי הפתרון כולו טמון בחינוך. בטיפוח יחסים הדדים רצויים ובעיצוב מודעות האדם לזולת.

ולא מדובר על חינוך העם דרך ציוצים בטוויטר, ובקריאה חוזרת ונשנית "לעשות את אמריקה גדולה שוב". אלא מדובר על תוכנית ממשלתית רחבת היקף, שתאחד את הערב-רב של הקבוצות השונות והמנוגדות ברחבי אמריקה.

עד שנתעשת ונבין זאת, אפשר לסכם בשתיים את התובנות שהשאיר לנו ההוריקן האימתני שחלף עם הרוח: התרומה הראשונה היא שארה"ב צפויה להיכנס לתנופת בינוי, שיפוץ והשקעה אדירה בתשתיות שנהרסו. מדובר על השקעה של מאות מיליארדי דולרים, שתספק עשרות אלפי משרות וצפויה להאיץ גם את הצמיחה הכלכלית (ומי כמו טראמפ, איש העסקים, מתאים יותר לניהול מערך כזה שישקם את אמריקה הפצועה?). והתרומה השנייה והמשמעותית יותר היא ההזדמנות להכיר את הטבע הרע והאגואיסטי שלנו. למה? כי רק ראייה מפוכחת של הניכור והפירוד הנגזרות מהאגואיזם, יכולה לשמש מקפצה לעתיד אחר, חיובי ואופטימי. כשנשנא את הרע שבנו, נתחיל לאהוב.

צילום: רויטרס